|
כבוד ראש העיר
בני משפחתי, חברים ואורחים יקרים,
גן המשחקים היפה הזה, אליו הגענו היום, יהיה שוקק חיים,
מלא קולות עליזות ושמחה - קול החיים, קולם של ילדים וטף.
זאת הדרך בה בחרנו להנציח את נעמה שלנו, אוהבת חיים ומלאת
שמחה ועליצות ותקוותנו היא שאותם חיים, שמחה ועליצות
שכל כך אפיינו אותה, ימשיכו ויזרמו בגן זה.
נעמה עטפה אותנו באופטימיות מדביקה, ומול הקסם שהקרינה
בסביבתה, אי אפשר היה להשאר אדיש.
אמנם נעמה לא זכתה לחוות את האימהות - אך בודאי תשמח לצפות
בנו ממרומים ולראות את הגן מלא ילדים שמחים ועליזים, החיוך
האינסופי של נעמה מלווה אותנו בפרוייקט זה. הגן הזה מסמל
המשכיות של מעגל החיים, גם אם נושרים בדרך אנשים יקרים
ואהובים. יש בו בגן צבע ועליזות קורנת חום והרבה אהבה, אהבה
מדהימה כפי שנעמה יצרה תמיד סביבה.
נעמונת
תחושת ההחמצה בלעדייך אדירה, ולכן הוקם גן זה לכבודך, נעמה
יקרה שלנו - על כי היית כל כך מיוחדת ואהובה.
אנו מודים לך על כל יום ויום שהיינו איתך והיית איתנו ביחד. זכות
גדולה היא לנו.
נשאר לנו ממך זכרון ייחודי ונפלא אותו הצלחת להעניק לנו ועל
כך אנו מודים לך - על הזכות להיות חלק מחייך. כי היה בך משהו
שונה, משהו לא דומה . . . - וכה מיוחד.
ולסיום ברצוני יחד עם כל בני המשפחה להודות לכל מי שלקח חלק
בהקמת הגן ותמך בנו לאורך כל הדרך:
לתורמי הכספים
לתומכים בלב ובנפש
וכמובן לעיריית חיפה, קרן חיפה, המתכננים, היועצים ועד אחרון
העובדים וכל מי שעטף אותנו בחיבה, ברצון להקים ולהשלים גן זה.
תודה.
****************
לראש הדף |
|
דורית מנור - אמא של נדב
הסיפור המופלא של גן נעמה,
הזיכרון מעניק לנו את היכולת להיתחבר אל כל מה שאנחנו, להיתרפק על כל מה ששלנו, ולהחליט מה שיך לנו.
לו יכלו מלאכים לספר, היינו מלאי סיפורים. לו יכלו מלאכים לשיר, ודאי לא היו פוסקים.
הזיכרון החרוט בליבינו הוא יחודי וניפלא, יש בו הרבה כאב, צער, וגעגועים אליך נעמה.
אבל יש בו שפע של אהבה, שימחה, אחדות, חברות, שותפות ותמיכה.
החיים זורמים והם לימדוני כי אין החזק מנצח והחלש מנוצח.
אין כאב עמוק מאובדן ילד, אך כוחנו הפנימי מאפשר לנו לנצל את הזיכרון בדרך הטובה ביותר עבורינו, לזכור ולעולם לא לשכוח.
אסתי ויוסי, דרך ההנצחה היפה והאצילה ביותר המסמלת המשך חיים שמחים, מלאי צחוק והמון חיוכי ילדים, היא ללא ספק הקמתו של גן ניפלא זה
המסמל תקוה והמשכיות.
ואת נעמה יקרה שלי, הצופה בכולם בכוכב הזוהר שלך בשמים ממעל, האוהבת את שימחת החיים והיופי, דעי, זיכרונך לא ימוש מליבנו לנצח נצחים.
אוהבים אותך בכל ליבינו ואת איתנו תמיד. נדב דורית ויואל וכל משפחת מנור.
****************
לראש הדף |
|
טלי קרסו - חברתה של נעמה
נתבקשתי לבוא בפניכם בדברים, לנסות ולהוסיף נופך קצת אחר לזה הידוע לכם על נעמה, זווית ראיה של חברה.
ואולם, גם המילים
הציוריות והמטאפורות הפיוטיות ביותר, לא יצליחו להעביר ולו במעט את אישיותה של נעמה, והניסיון לשקף את עוצמתה והילתה הוא
בבחינת משימה בלתי אפשרית. קשה אף יותר להמחיש את תחושת הקרע, התהום שנפרעה בגוף ואשר מעמיקה מרגע לרגע.
לא יכולתי לבקש להעביר
את שנות ילדותי ובגרותי בחברתה של אישיות מקסימה יותר. נעמה הצליחה ללכוד ברשתה את לבותיהם של הסובבים אותו במהירות מסחררת.
אישיותה הכובשת, צחוקה המתגלגל ועיניה החכמות גרמו לכולנו לרצות ואף לדרוש בחברתה, במגעה ובהבנתה כל הזמן.
הייתי לי הזכות להעביר
עם נעמה מספר חודשים בדרום אמריקה, במהלכם התבגרנו והתקרבנו. הכרתי אותה כשהייתה מסוחררת מהחיים - מהאנשים שסביבה, מהצבעים,
הנופים והריחות, היא ספגה את הכל וחיה בכל רגע.
נעמה טרפה את החיים כמו
שאף אחד לא העז, וכמו קרן של אור, היא זרחה, האירה ונגעה בכולם, וכאילו ידעה שהשמש עומדת לשקוע, היא לא הפסיקה לזרוח, עד שהאור
נלקח ממנה.
חסרונה של נעמה מורגש
וכואב, בכל רגע ורגע מחיינו, וכולנו, כל חברותיה של נעמה עדיין המומות וכואבות את חסרונה. להיות חברה של נעמה לא היה דבר של מה
בכך, כי נעמה הבינה מה היא חברות אמיתית, ועטפה בה את כולנו. כל פרט בחיינו, מהשולי ועד המשמעותי ביותר, חלקנו אתה, ולה תמיד היה
מקום בלב עבור כולנו. עם מותה, נפערה תהום עמוקה בחיי כולנו, תהום שאף אחד לא יוכל למלא או לגשר.
נעמה כל כך נעמה לכולנו.
נעם הליכותיה, נעם מגעה, נעם קולה ונעם אישיותה. אינסוף לנועם. אינסוף.
אם את שומעת אותי, נעמה,
הייתי רוצה להגיד לך תודה על שנים של אהבה וחברות אמיתית. אני מתגעגעת אלייך כל רגע ושניה מחיי, אני מתגעגעת לחברה הכי טובה
שלי, כזו שלעולם לא תהיה עוד.
****************
לראש הדף |
|
עודד שלו - YNET
יוסי, אסתי, גילה,
ושלומי היקרים, נדב, ראש עיריית חיפה מר יונה יהב, אורחים נכבדים. כבוד רב וזכות גדולה היו למנת חלקי כשהתבקשתי לדבר בשם ynet בטקס חנוכת גן המשחקים על שמה
של נעמה, זכרונה לברכה.
ההיכרות שלי עם נעמונת
שלכם נמשכה כמעט ארבע שנים. פרק זמן לא קצר שבו למדתי להכיר את הפרח המקסים שגידלתם בגינה שלכם, ואשר נקטף מכם באכזריות שאין
שני לה לפני כשנה וחצי.
התחנה הראשונה שבה
נפגשנו היתה בחוג לתקשורת של המכללה למנהל, אי שם בשלהי 1998. היא הגיעה מחיפה, אני מהרצליה, ולמרות שלא ממש הכרנו לפני הלימודים
נוצרו בינינו קשרי ידידות טובים.
התחנה המשותפת השנייה
היתה ב- ynet. בחודש מאי בשנת 2000 התקבלנו שנינו באותו היום כמעט לעבודה בתור קשבים באתר האינטרנט שעדיין לא עלה לאוויר. כל כך
שמחתי שנעמה הולכת לעבוד איתי, כי זה תמיר יותר נחמד להכיר מישהו במקום עבודה חדש לגמרי. העבודה המשותפת חידדה עוד יותר את
הידידות בינינו.
כל פעם שלמישהו היה רע
הוא היה מוצא אוזן קשבת אצל השני כדי לשחרר קיטור. כל פעם שמישהו מאתנו היה צריך קצת עזרה בלימודים הוא מצא אותה אצל השני. כל
פעם שמישהו רצה לרכל על משהו, הוא ידע איפה למצוא את השני...
כעבור מספר חודשים
עברתי לדסק החדשות ונעמה נשארה לה שמחה ומאושרת כקשבת. במשך חודשים ארוכים דחקתי והאצתי בה להצטרף אלי לדסק, כי ידעתי שהיא
יכולה לעשות עבודה נפלאה הן כמבזקנית והן כמפיקה, וכי עמדת הקשבות קטנה עליה. כמובן שגם רציתי לעבוד איתה במשותף כיוון שאני
לא מכיר הרבה אנשים שעליהם אפשר להגיד שעבודת הצוות שלהם פשוט מושלמת.
במשך חודשים ארוכים
נעמה התלבטה, ובסופו של דבר הסכימה לנסות את מזלה בתור מפיקה. למרבה הצער, בעודה עוברת חפיפה בתפקיד, תקפה אותה המחלה הקטלנית.
אין לי שמץ של ספק, שאלמלא המחלה הנוראית וסופה הטראגי, היינו מוצאים היום את נעמה בשפיץ של מחלקת החדשות, אולי אפילו באחד
התפקידים הבכירים, התפורים למידותיה והראויים ליכולותיה.
מעטים האנשים בחיי
שהשאירו עליי רושם כל כך חזק כמו נעמה. המבט בעיניים שהיה מלא בביטחון עצמי, היכולת לדעת בכל רגע ורגע בדיוק מה היא רוצה לעשות
בחיים, השמחה, החיוך ומצב הרוח הטוב שלא עזבו אותה לשנייה, יישארו חקוקים על לוח ליבי ועל ליבותיהם של יתר עובדי ynet לתמיד.
משפחת מיזלס היקרה: לא
אצליח להסביר במילים את ההערכה העצומה והכבוד הרב שאני ויתר עובדי ynet חולקים לכם על מפעל ההנצחה המדהים והמרגש אותו הקמתם לזכרה של נעמונת שלכם.
אתר האינטרנט המושקע
והמרגש שהקמתם לזכרה מהווה אנדרטה אלקטרונית יוצאת דופן אשר תישאר אתנו לעולמים. קולה של נעמה המהדהר כשנכנסים לאתר מהווה
עדות מצמררת ועצובה למה שקרה.
ועכשיו, לא יכולתם
לחשוב על דרך טובה יותר מאשר להנציח את שמה של נעמה בגין המשחקים. נעמה, ששמה היה תמיד שם נרדף לשמחת חיים וחיוניות מלבבת, יהיה
קשור מעתה בשמו של גן המשחקים הזה שבו אנו עומדים היום, ואשר זועק לכל עבר: חיים.
ביהדות נהוג לומר
למשפחה האבלה "תהיי נשמתה צרורה בצרור החיים". בעצם קריאת הגן הזה על שמה של נעמה, קשרתם את נשמתה לקשר הכי טוב שיכול
להיות לחיים - גן משחקים לילדים. המקום בו עושים את הצעדים הראשונים בחיים, ואשר מהווה מקור לסיפוק והנאה לילדים, אותם היא כל
כך אהבה. תודה רבה.
****************
לראש הדף
|
|
|
